במצב הטבעי, היחסים במשפחה מתנהלים ללא צורך בהסכמים משפטיים כתובים.
אנחנו חיים במערכת יחסים של אינטימיות ושל אמון ולא זקוקים לפורמליזיות למיניהן לכל מיני החלטות שקיבלנו ביחד.
אבל לעיתים נוצרים מצבים מיוחדים שמחייבים הסדרה פורמלית.
זה לא תמיד פשוט. זה מחייב לעיתים לדבר על דברים שהם פחות נוחים לנו או דברים המצויים בדיאלוג הסמוי שבייננו.
אבל גישה אחראית מחייבת להסדיר את הדרוש בצורה עניינית ונעימה על בסיס בחינה לעומק של הצרכים והאינטרסים השונים ובעיקר באופן שימנע מאבק עתידי גדול בעתיד.

דוגמאות להסכמים במשפחה:

  • הסכם יחסי ממון לזוגות ערב נישואיהם כאשר קיים פער כלכלי משמעותי בין בני הזוג.
  • כאשר ההורים של מי מבני הזוג מעמידים מתנה או הלוואה בהיקף משמעותי ומעוניינים שהתנאים יהיו ברורים.
  • כאשר ארע משבר אקוטי בחיי בני הזוג אך הם בכל זאת מעוניינים לבדוק אפשרות של שיקום חייהם הזוגיים במתכונת של הסכם שלום בית או שלום בית גירושין.
  • גם הורות משותפת מחייבת תיאום ציפיות והסכם מחייב. במקרה זה בתשתית ההסכם עומד הרצון להיות הורים ביחד ללא כל סממן של זוגיות. דווקא החיים הנפרדים של כל אחד מההורים מחייבים החלטות מראש על אופן ההתנהלות שהם מסכימים עליו.