שיעורי הגירושין בישראל עדיין מאמירים בהתמדה משנה לשנה. פעם היה זה אות קלון. היום כבר לא.
משהו שקורה גם ל"משפחות הכי טובות"…
ובכל זאת גירושין הם תמיד תמיד תהליך משברי קשה וכואב מאוד.
אישה ואיש קשרו את עתידם ואת גורלם זו בזה, טוו ביחד חיים משותפים, הביאו ילדים לעולם ובנו יחידה משפחתית וכלכלית אחת.
הם האמינו או קיוו שלהם זה לא יקרה…תהליך הגירושין הוא התפרקות כמעט טוטלית של החיים שהיו להם עד אותו משבר שהביא לקרע הסופי והם משליכים על מעגלי חיים רחבים.
מבחינת משפטית צריך לטפל ללא דיחוי ובמקביל בהיבטים שונים:
- קודם כל הילדים. איך שומרים עליהם? איך הם ממשיכים את שגרת יומם? איך מחלקים את הזמן בין ההורים? איך ממשיכים לקבל החלטות בקשר לחייהם? מי קובע? מתי? מה זה אומר משמורת או משמורת משותפת? במסגרת תהליך העבודה אנחנו עוסקים במתן פתרונות מידיים לשאלות האלו הכרוכות בהיבטים של אפוטרופסות, משמורת ומרכז חיים ובונים את ההסדרים השונים שיאפשרו להמשיך לגדל אותם ביחד בנפרד
- מזונות: איך ממשיכים לכלכל את הילדים ולדאוג לצרכים שלהם כאשר היחידה הכלכלית התפרקה? מתי מגיע מזונות לא רק לילדים אלא גם לבן הזוג. שאלות אלו עברו תהפוכות משפטיות בשנים האחרונות ואנו נדרשים לתת להם מענה ייחודי ספציפי בהתאם לאינטרסים ולנסיבות.
- חלוקת רכוש, פירוק שיתוף ואיזון המשאבים: מה כלול ברכוש המשותף ומה לא, מי נשאר לגור בדירה ועד מתי, מה שלי מה שלך, מה זה נכסי קריירה, איך מחלקים את הפנסיות. כל משפחה וסיפורה.
- וקיים גם העניין ההלכתי: הסדרת הגירושין והגט בבית הדין הרבני.
- להתגרש הלכתית אפשר רק ברבנות אבל בענייני הילדים והמזונות והרכוש נתונה סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני. מי יקבע? מי שיפתח הליך ראשון הוא שיכריע איפה יתבררו הדברים. בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני מחויבים לאותם כללים משפטיים אבל במקרים מסוימים ההבדלים בין פסיקתם יכולים להיות דרמטיים והנה לכם תופעת "מירוץ הסמכויות" הידועה המקשה כל כך ומסבכת כל כך את ניהול הסיכונים בהליך
כל הנושאים האלו שלובים וכרוכים זה בזה ובדרך כלל הם מטופלים במסגרת הליך הגירושין כמקשה אחת במסגרת הליך משא ומתן או גישור או במעורבות בית משפט.